שרית,אחת ממכות מצריים.
נשלח: 03 מרץ 2013, 22:57
זהו אחד המקרים הפחות נעימים שבהם לצערי מידי פעם נתקלים.
יום שבת,שמונה בערב, אני מגיע לאזור המחששה ומתחיל בסריקה שיגרתית הכוללת את כל הרחובות הצדדיים ולאחר ממשיך
לכיוון הר ציון. מה אני אגיד לכם... אני משתדל לעיתים להגיע בשעות שונות בתקווה שאתקל בנשים חדשות, כך קרה גם לפני
שבוע כשהגעתי ביום שבת בצהריים, אך למרות כל הנסיונות מתאכזב וחוזר כלעומת שבאתי.
באותו יום שבת הבחנתי בפינת רחוב הגליל בבחורה שחשבתי לחדשה ורק שהתקרבתי היא הזכירה לי את ההריונית
מלפני כארבעה חודשים,לכן שאלתי אם הייתה בהריון? היא ענתה שלא ואחרי התלבטות עלתה לרכב.
בדרך לחניון היא הורידה את הפאה שחבשה, אז כבר זיהיתי אותה בוודאות וחשתי את האכזבה שבי אך לא הערכתי שהמכה
תהיה קשה מידי ואצטער קשות על אותו מפגש.
אחרי שקיבלה את מאה השקלים לקחה שאיפה מהסם והתחילה לקבל את הסטלה, נשכבה על המושב כגמורה ולא יכלה לעשות
כלום, כמה שנסיתי לדרבן אותה לא עזר וכל הזמן אמרה "רגע, תן לי להרגיש את הסטלה".
אחרי כעשרים דקות חזרתי לאזור התחנה והיא לא רוצה לצאת מהרכב לכן נאלצתי לרדת ולהוציא אותה בכוח תוך שהיא
נאבקת ומקללת, על הדרך זרקתי לה את הפאה וקרטון השוקו על הפנים ולא היה חסר הרבה שתחטוף גם סטירה.
בדיעבד.. חבל שאותו יום שבת לא הסתיים כמו רבות מאותם ימים מאכזבים בהם הייתי חוזר הביתה מתוסכל, רק נקווה לפחות
שבעקבות מקרה זה חושי הצייד שלי יתחדדו ואלמד להיזהר יותר בפעם הבאה.
ממליץ בחום להמשיך הלאה ולהתרחק משרית,
שמשנה זהות תחת פאה נוכרית.
יום שבת,שמונה בערב, אני מגיע לאזור המחששה ומתחיל בסריקה שיגרתית הכוללת את כל הרחובות הצדדיים ולאחר ממשיך
לכיוון הר ציון. מה אני אגיד לכם... אני משתדל לעיתים להגיע בשעות שונות בתקווה שאתקל בנשים חדשות, כך קרה גם לפני
שבוע כשהגעתי ביום שבת בצהריים, אך למרות כל הנסיונות מתאכזב וחוזר כלעומת שבאתי.
באותו יום שבת הבחנתי בפינת רחוב הגליל בבחורה שחשבתי לחדשה ורק שהתקרבתי היא הזכירה לי את ההריונית
מלפני כארבעה חודשים,לכן שאלתי אם הייתה בהריון? היא ענתה שלא ואחרי התלבטות עלתה לרכב.
בדרך לחניון היא הורידה את הפאה שחבשה, אז כבר זיהיתי אותה בוודאות וחשתי את האכזבה שבי אך לא הערכתי שהמכה
תהיה קשה מידי ואצטער קשות על אותו מפגש.
אחרי שקיבלה את מאה השקלים לקחה שאיפה מהסם והתחילה לקבל את הסטלה, נשכבה על המושב כגמורה ולא יכלה לעשות
כלום, כמה שנסיתי לדרבן אותה לא עזר וכל הזמן אמרה "רגע, תן לי להרגיש את הסטלה".
אחרי כעשרים דקות חזרתי לאזור התחנה והיא לא רוצה לצאת מהרכב לכן נאלצתי לרדת ולהוציא אותה בכוח תוך שהיא
נאבקת ומקללת, על הדרך זרקתי לה את הפאה וקרטון השוקו על הפנים ולא היה חסר הרבה שתחטוף גם סטירה.
בדיעבד.. חבל שאותו יום שבת לא הסתיים כמו רבות מאותם ימים מאכזבים בהם הייתי חוזר הביתה מתוסכל, רק נקווה לפחות
שבעקבות מקרה זה חושי הצייד שלי יתחדדו ואלמד להיזהר יותר בפעם הבאה.
ממליץ בחום להמשיך הלאה ולהתרחק משרית,
שמשנה זהות תחת פאה נוכרית.