לאור הדיון המעניין פה גם לי יש צורך להגיב.
לאורך כל העסקה הלב אמר כן ובראש אמר לא.
שילמנו מחיר חסר תקדים בשביל חייל. (למרות שכל אדם הוא עולם ומלואו)
צריך להבין דבר אחד...
שאתה בוחר להיות לוחם אתה לוקח על עצמך את הסיטואציות הכי נוראיות
שיכולות לקרות לך, שהגרועות שבהן היא מוות ונפילה בשבי. (המנות הקרביות במקום טוב באמצע)
עם השנים ההתערבות ההורית הופכת לנטל ושוברת את המסגרת הצבאית.
התמהיל הזה, של הרגשות של המשפחה ושיקולי צבא מתנגשים ויוצרים לצבא
מצבים שמקשים עליו לתפקד כגוף לוחם ומגן. (כן, כל השיחות של ההורים למפקדים)
צריכים להפנים גם ההורים, גם החיילים (מילואימניקים) וגם החיילים העתידיים, שברגע שלובשים את המדים
אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות הכבדה הזאת שיכול להיות שלא נחזור.
כשיגיע זמני לשלוח את בני לצבא, אדע את אותם דברים וסיכונים שאני שסחבתי וסוחב.
לשאלה אם בני יפול בשבי (חס וחלילה) אהפוך עולמות על מנת להחזירו?
התשובה היא כן ולכן אני פוסל את עצמי מלהיות ראש ממשלה.
השחרור אולי נראה "נוח" לטווח הקצר אך לטווח הארוך הוא סוג של אסון.
ההשלכות של שחרורים אלה עוד יהדהדו פה שנים ארוכות.
אתה משחרר לא רק רוצחים אלא גם ידע. ידע רב.
אדריכלי טרור מנוסים אשר עשויים לאמן את דורות הטרור הבאים.
אני רק תוהה מה יקרה אם אלה שתומכים נלהבים של העסקה
יפגעו (חס וחלילה) אזרחים תמימים בידיי אותו מחבל ששוחרר.
האם אז יהיה שווה חייו של חייל אחד על פני X אזרחים?
הרי כל מהותם של חיילים וכל הקמתו של צה"ל היא בהגנה על מדינת ישראל.
הגנה שגם יכולה לעלות בחייהם. (כולם מודעים לזה, אני מקווה...)
שחרור מרצחים בידיעה שהם יכולים ומסוגלים לפגוע באזרחים רבים
סותר לגמרי את הקמתו של צבא כצבא שמגן על אזרחיו.
שלא תהיה טעות, אינני מתכוון להאשים את גלעד שליט אלא את הממשלה ששילמה את המחיר לשחרורו.
אך כנראה שזאת לא העת לדון בכל השאלות הקשות האלה.
העת כרגע היא לשמוח שחייל ששלחנו חוזר הביתה.
העת כרגע היא לשמוח עם משפחתו שקיבלו את בנם בחזרה.
העת כרגע היא לשמוח שהוא חי.
נ.ב.
לגבי הדברים שחושב ידידי gunner אינני מתפלא...
יצא לי להכיר אותו במעט ההודעות שיצא לי לקרוא שבא אמר את דעתו.
הבן אדם חושב שהוא בשוייץ ולא במזרח התיכון וצר לי עליו.
הוא כנראה יקרה לי שוב פנאט ויגיד שאני נביא משיחי.
ולי ממש אין בעיה עם זה כל עוד הוא מיעוט ואנשים עם דעות דומות לו ישארו מיעוט.