יפה, במאה שקל לשלושים דקות
Posted by: גל חן on: 11 במאי 2011
- בנושאים: מעגל הזנות | נשיות
- 20 תגובות
על זנות כתבתי כבר בעבר. הזמן שביליתי בדרום מזרח אסיה – ולאחר מכן הזמן שביליתי במשמרות לילה במתחם הבורסה, פתחו, באופן טבעי, הרבה שיחות ותהיות סביב הנושא. בכל פעם שהרהרתי בו ראיתי את הגברים הצורכים שירותי מין כיצורים דוחים ומאיימים המנצלים נשים, בין אם מתוך רצון מודע ובין אם פשוט מתוך אדישות למצבן. אף פעם לא הצלחתי להבין איך גבר יכול בכלל להעמיד אותו כשהוא הולך לזונה, אישה שחיה חיים אומללים בעל כורחה – ויודע כי הוא הגורם לכך.
אף פעם לא יצא לי לנהל על כך שיחה כנה, משום שגברים אינם ששים לדון בנושא, אני מניחה. ככל הידוע לי, איש מידידי מעולם לא הלך לזונה, על אף שסטטיסטית כמה מהם חייבים היו ללכת לאחת. המספרים מדברים בעד עצמם. כך או כך, לא יכולתי לנהל דיון אמיתי על הנושא – והנחתי שמדובר בסדיסטים אלימים ומרושעים, כאלו שקרניים מבצבצות להם מאחורי הראש אם מסתכלים מהזווית הנכונה.
וכך נתקלתי היום, בעקבות ציוצה של אסנת, באתר סקסאדיר. בגדול, מדובר בפורטל לשירותי סקס. אלו כוללים מסז'ים אירוטיים, שירותי חשפנות, פורנו, השכרת חדרים לפי שעה ודירות דיסקרטיות לניהול רומנים – וכמובן, גולת הכותרת של שירותי המין, זנות.
האתר אינו רק לוח מודעות, אלא גם במה לסיפורים מעולם שירותי המין, בדגש על זנות. פורום האתר מרכז סיפורים כאלו, בהם מספרים המשתתפים על חוויותיהם המיניות. מטרת הפורום היא תחלופת מידע בין המשתמשים. במבט ראשון הזדעזעתי לחלוטין מהשוואת הנשים, לפי גיל, מראה, מחיר. התחנה הישנה היא ביצה קטנה – ודומה שכולם מכירים את כולן. על פניו,תדמית הסאדיסט המרושע מתלבשת כמו כפפה על המשתמשים באתר.
במבט שני לעומת זאת, מפריזמה טיפה יותר מפוכחת ופחות מלאת גועל, שמתי לב לדפוס חוזר. אמנם, אין להתכחש לקונקרטיות בה משווים את הנשים ולקומודיפיקציה שמעבירים אותן, אבל החוויות המיניות עצמן מתוארות כברומאן רומנטי. בפורום מתוארת תשוקה, יותר מאשר סליז. הסיפורים מתארים נשים, בעלות אישיות, תשוקות, רצונות, תכונות ייחודיות. אדגים זאת בעזרת מספר ציטוטים.
" היא מחייכת ברוך ומזמינה אותי בסבלנות להיכנס פנימה. אין קרח או מחסומים המלווים בדרך כלל מפגשים מסוג זה. מהרגע הראשונה אתה מרגיש שהגעת למאהבת הפרטית שלך, לחברה שלא נפגשת איתה כבר שנים."
– Karlos, חולק את עלילותיו עם "ניקול".
"הפסקתי עם דוגי (תנוחה שאני מעדיף) עם מציצות, לא בקשתי אנאלי שאני כל כך אוהב, כי רציתי לתת לה הרגשה שאנחנו בטיילת של ריביירה צרפתית לא בחדרון זיונים בדרום תל אביב. (הפסקתי בגלל שהיא עבדה בזנות, לא בגלל שיש לי הסתייגות מדברים שונים חוץ ממיסיונרי). והיא הרגישה כמו בטיילת של ריביירה."
– ערבה אנושית, מספר על הזונה הקבועה שלו ששבתה את לבו.
"קוראים לה יוליה ,1.60 ומשהו,שיער שטיני , חזה לא גדול, קטן חמוד.
נמצאת באזור של ארלינגר ורחוב הגליל,עובדת במקומות האלה ששוכרים חדרים ב50 שקל.
עובדת בשעות הערב לילה,מאד עדינה.
בבקשה תהיו עדינים,איתה."
- אחד שמבין, ממליץ על יוליה ומגונן עליה. הבחורה בכל זאת בחודש שישי.
עכשיו, לשם הבהרה, זהו אינו פורום לסיפורים אירוטיים, אלא להמלצות על שירותי מין. למעשה, karlos עוד חטף על הראש מהמשתמש 19LOLx8 בתגובה לסיפורו:
"השתדל להיצמד למציאות כפי שתיראה בעיני הרוב ולא לתיאורים סוריאליסטיים סובייקטיביים וזאת כדי שנוכל לשמור על רמת דיווחים בעלי אמינות גבוהה."
אם כן, חרף העובדה שמטרתו של הפורום היא תחלופת מידע קונקרטי, המוטיב החוזר בו הוא מוטיב של הלבשת אישיות פיקטיבית, פנטסיה רומנטית, על אישה שבפועל משמשת כחפץ סחיר. מובן שזה אינו אלא פרי מוחו הקודח של אדם המשלם מאה שקלים למחצית השעה ורוצה להרגיש שהוא עצמו חשוב וייחודי יותר מאלו שקדמו לו, אך הוא עדיין מוטיב חוזר וחשוב, שגם מעלה נקודה חשובה לגבי הטיפול בתופעת הזנות – ואולי, באופן כללי, על אודות התפישה המגדרית הרווחת. אנשים צריכים שיהיה מולם אדם. הם צריכים שיהיה נרטיב איתו יוכלו להזדהות. שהרי אם אפילו משתמשים קבועים בתעשיית המין מוכרחים להלביש אישיות על הזונות אשר את שירותיהן הם צורכים, אולי הדרך הנכונה היא לא להזדעזע ולכנותם סוטים, אלא דווקא להציג בפניהם את האישיות האמיתית של האישה שמולם, על כל רבדיה, זו שמאחורי הסיפורים שהם טווים לעצמם בכישרון. זו שמול העיניים שלהם, שלא לומר מול איברי המין שלהם.
צריך להילחם בנרטיב האישה הענוגה, שבדרך כלל לא נהנית ממין עם לקוחות, חוץ מאיתך, כמובן. להילחם בנרטיב של ג'וליה רוברטס שרק מחכה לאביר ולאמבטיית בית המלון שלו. זו לא גברתי הנאווה. החיים מורכבים יותר – ולרוב טראגיים הרבה יותר. תכופות מדובר בנשים המקבלות הכאות על בסיס קבוע, נשים בעלות היסטוריה מורכבת, לרוב קשורה בהתעללות מינית. אלו נשים שלא מצליחות לצאת מהמעגל שהורס אותן, שנאלצות ורגילות להסתמך על גופן ודבר מלבדו בכדי לקיים את עצמן.
הנשים האלו מורכבות יותר מנרטיב אחד. כמו כולנו. הן לא ג'וליה רוברטס. המפתיע הוא שאמנם צרכני תעשיית המין הם לא ריצ'ארד גיר, אבל כנראה שהם גם לא השטן. שעטנז של סיפורים, אני מניחה. כמו כולנו. הנשים העובדות בזנות הן בלתי נראות, אבל כנראה שכך גם הגברים הקונים את שירותיהן.
כנראה שכולנו, אחרי הכל, פשוט צריכים שמישהו יראה אותנו.
* ברצוני להמליץ, למי שמעוניין לקרוא עוד על הנושא ולהבין את שורש התנגדותי אליו – ומדוע זו לא "עוד עבודה" בה בוחרים, על כתבותיה המצוינות והמעמיקות של ורד לי, כתבת "הארץ" – ובפרט על כתבתה "מיליון רסיסים קטנים".
20 תגובות לרשומה "אישה יפה, במאה שקל לשלושים דקות"
12 במאי 2011 בשעה 00:53
גם את קצת נופלת לקלישאות ואמונות. אני בכלל לא בטוח שכל הזונות עושות את זה שלא מבחירה. נכון, יש אחוז גבוה של בחורות שהתעללו בהן שהגיעו למצקוע הזה, אבל לא כולן. דוגמה יותר טובה למקצוע שהוא כביכול נצלני אבל בו יש הרבה יותר נשים שבוחרות בעיסוק הוא חשפנות.
הייוש, קורא. העובדה שבחרת למסור כל כך הרבה מידע על עצמך מעידה בהחלט על צדקת דרכך. לא אמסור לך פה נתונים סטטיסטיים. שנינו משתמשים באותו גוגל. רק אומר לך זאת – תחשוב על אמא שלך, חברה שלך, אחותך, ידידות שלך. הן יכולות להיות מלצריות ולהרוויח 35 שקל לשעה ולהיות זונות ולהרוויח 200 שקל לשעה. אפילו יותר. האם זו תהיה אופציה? פשוט כסף קל ותו לא? ואם כן, ואותה אישה שבחייך, נכנה אותה מרת קורא, הייתה אומרת לך בנונשלנטיות שנמאס לה ללכת למשרד או להגיש קפה, אז היא מתחילה לעבוד בזנות, איך אתה היית מקבל את זה? במשיכת כתפיים?
אם התשובה לשאלות האלו היא "כן", ובכן, מזל טוב, אתה ליברלי. או משהו כזה. אם התשובה היא "לא", כדאי שתבחן שנית למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על בחירות.
צדקת דרכו או העדרה לא קשורה לכמות האינפורמציה שהוא מסר על עצמו. הטיעון עומד בפני עצמו.
ותדמייני את אמא/אחות/חברה/צ'ילבה שלך בתור קופאית בסופר פארם ב10 וחצי שקל לשעה, שצריכה חקיקה מיוחדת בשביל שיאפשרו לה לשבת או להשתין.
גם לא משהו, הא? מה זה אומר?
איך הוא היה מקבל את זה, לא רלבנטי. נראה לי שנגמרה התקופה שגבר היה אפוטרופוס לאחותו/אמו ברגע שאביו מת.
אולי רוב הזונות לא ממש בוחרות בזה ואולי רובן היה רוצה לעבוד 5-8 במשרד כלשהו, אבל אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שיש גם כמה שזה פתרון נוח להן. אחרי הכל – לא אני (עדיין) ולא את נפגשנו עם כל מליוני הזונות בכל העולם.
היי שמוליק,
קודם כל, אני חושבת שהזדהות היא נושא מהותי ביכולת של אדם להעביר אג'נדה, כי אם אתה לא מוסר את הזהות שלך, אתה לא עומד מאחורי המילים שלך. ציינתי את העובדה שהמגיב אלמוני בדיוק בגלל שאנחנו מדברים פה על נושא שכולו אזוטרי. נורא קל לדבר על זונות כעל איזה "אחר" מרוחק, כשאין לו שם או פרצוף. כשאין לך שם ופרצוף.
לענייננו,
ובכן, זה נכון. אנחנו במאה ה-21 – ונשים לא צריכות פטרון. לכאורה זה לא משנה מה גברים יחשבו עליהן. אבל הדרך בה אותו אדון קורא – ואני בכוונה מכנה אותו כך, לא בשביל לזלזל בו אלא בשביל שהוא לא יהיה מגיב #22, אלא אדם – או אתה, שמוליק, או אני, לצורך העניין, נתפוש מאורע, מעידה על תופעה הרבה יותר רחבה. היא מעידה בדיוק על איך החברה הנורמטיבית תופשת את הזנות – ובדיוק על כמה יש בזה חופש.
רוצה לומר – אין בזה חופש.
אולי זה דפוק ופוריטני ומבאס, אבל כשאתה יוצא כנגד הערכים הנורמטיביים של החברה שלך בצורה נחרצת, אתה מאבד את חופש הבחירה.
אני אסביר את זה בצורה פחות ערטילאית. היום אני מחליטה שנמאס לי מלהתקמצן על כל שקל, נמאס לי מעבודות קשות ולא מתגמלות – וכל מה שאני רוצה זה לעבוד קצת וליהנות הרבה. אני בוחרת בזנות, כי האמת היא שאני לא פוריטנית במיוחד – ושבחורה כמוני, שבסך הכל נראית לא רע, בעלת גינונים טובים וחוש עסקי, יכולה להרוויח לא רע בכלל. אמנם אני לא מכירה את המחירים בשוק, אבל נגיד 300 שקל לשעה? נגיד.
אני עושה את זה בדירה שאני שוכרת לטובת העניין, בדיסקרטיות, בלי להסתכן, בלי להזריק הירואין, אני בוחרת את הלקוחות. הכל בסדר. לכאורה.
אבל מה קורה כשאנשים שואלים אותי במה אני עובדת?
מה אני מספרת לבן הזוג שלי?
כשההורים שואלים אם אני מסתדרת ואומרת להם שממש אין בעייה והם שואלים איך זה, מה אני עונה?
תשובה:
אני משקרת. משקרת כאילו חיי תלויים בזה. מי תעיד על עצמה שהיא זונה? זה לא יעבור כמו עוד עבודה בסופר.
אז אני משקרת שנתיים ומסיימת את התואר בהצטיינות, כי היה לי זמן ומשאבים להשקיע בו. בכל זאת, 300 שקל לשעה.
ואז?
אני רוצה להתחיל לעבוד בתחום הלימודים שלי. ובכן, הדרישה בשוק העבודה לבוגרי סוציולוגיה ו/או לימודי המזרח התיכון היא מינורית – אבל נגיד שאפילו הצלחתי למצוא עבודה בתחום. בכל זאת, סטודנטית מצטיינת. ונכון כל הקשיים האלו שיש בלעבוד בתחתית ההיררכיה, של השכר הזעום, הדרישות הגבוהות, חוסר הסטטוס או הקביעות? אז פתאום אני מוצאת את עצמי תקועה בתוך ניירת, קורעת לעצמי את העיניים תחת מרותו של פרופסור מנופח, בעד, נאמר, 30 שקל לשעה. עשירית ממה שהייתי מרוויחה לפני כן.
כשהפרופסור צועק עלי כי עשיתי שטות, אני לא רוטנת, "סאמק עם הבוס הזה". אני ישר חושבת שזה בגלל שאני בעצם לא יודעת לעשות כלום חוץ מלהזדיין. דברים כאלו חודרים פנימה, אתה מבין. כשאני מביטה על תלוש המשכורת שלי ועל העובדה שאני לא מצליחה לגמור את החודש, אני משתגעת עוד יותר.
אז אני חוזרת לזנות. וחוזרת לשקר לכל העולם – אבל פתאום השקר לא כזה זמני.
ואני תקועה.
ואני כלואה.
ואם מישהו כלוא, הוא לא יכול לבחור יותר. הוא כבר לא חופשי.
לא ממש הבנתי איך זה קשור.
אם כל מה שמפריע לך זה הנורמה החברתית – אז פתרון קביל, לשיטתך, יהיה להרים את קרנו של מקצוע הזנות.
וכן, גם כשאני הולך לסופרפארם/AMPM ומולי עומדת קופאית בהריון, אני איכשהו מדמיין שזה בסדר לה ושמתייחסים אליה יפה, ובעצם היא עובדת ב2 בלילה בעבודה המסריחה הזו כי זו הבחירה שלה. אולי אני לא בונה איזה סיפור רומנטי מסביב לזה, אבל איכשהו העובדה ששנינו מחייכים אחד לשני ומאחלים לילה טוב – זה די דומה.
וגם הקופאית בAMPM, את יכולה להיות בטוחה שכשאמא שלה משחקת ברידג' עם החברות ביום רביעי בערב והן שואלות אותה "נו? אז מה עושה נורית?" היא מצניעה את העובדה שהיא קופאית ודווקא מספרת איזו אנקדוטה יותר אופטימית, שהיא בדיוק התקבלה לאנשהו, או שהתחילה לתת שיעורים פרטיים בפסיכומטרי או איזה משהו אחר.
ואם אותה קופאית תגמור את הלימודים והבוס שלה יצעק עליה והיא תחשוב שהיא לא יודעת כלום חוץ מלהיות קופאית? זה משנה משהו? מה בעצם את מציעה? לא ברור לי.
מה זה רלבנטי בכלל איך החברה תופסת את זה? פעם בקולנוע ראיתי זוג דוסים (חסידי גור על פי מראם) עומדים בתור מחזיקים יד ביד בפרהסיה כמו כל זוג אחר. להורים שלהם הם לא יספרו את זה, ואם מישהו בסביבתם ישאל איפה הם היו באותו היום – הם לא יודו באמת. אז מה? מה המשמעות? שאסור להם ללכת לקולנוע? לסגור את בתי הקולנוע? ראיתי הרבה דוסים במצב דומה. בכל מוצ"ש בקניון מלחה את יכולה לראות כאלו. שיהנו ויהיו בריאים. כל עוד הם לא מבקשים עזרה החברה לא צריכה לדחוף את האף לזה. לא החברה שלי, החופשית, ולא החברה שלהם, האדוקה.
אם פלונית עוסקת בזנות, ולא בכפייה ממש, ולא צריכה עזרה לצאת מהמצב הזה (שבו, נניח, היא מכורה לסם ומממנת אותו ככה), שתעשה מה שהיא מבינה.
אה, דרך אגב, עוד מקרה אמיתי לגמרי שרציתי להוסיף ושכחתי, לגבי נורמות.
בשירות הסדיר יצא לנו לדבר בקבוצה עם שני חבר'ה דרוזים שהיו איתי בפלוגה. השיחה התגלגלה כה וכה והגיעה לענייני "כבוד". הבחורים הדרוזים אמרו שאין מצב שגבר יצא לרחוב או לחצר במכנסיים קצרות. לכל היותר בבית, ורק אם אין אורחים. מפה לשם השיחה התגלגלה גם לענייני שמירת הכבוד אצל בנות המשפחה.
כשהובעה עמדתי (ואחרים) שזה לא עסק שלי עם מי אחותי יוצאת ונכנסת ומסתובבת, אחד הבחורים שאל בצורה פרובוקטיבית מחוכמת מאוד: "אתה רוצה להגיד לי שזה באמת לא משנה לך אם אחותך שוכבת עם כל השכונה ? אתה באמת תדבר על זה חופשי?"
התשובה כמובן היא שזה לא משנה כמה זה יפריע לי ומה זה יעשה *לי*, אחותי היא סוברנית לעצמה וההפרעות שלי לא מעלות ולא מורידות.
גם את זה אני לא אלך לפרסם בלוח המודעות. מצד שני גם זוג נשוי ו"נורמטיבי" לא מוציא הודעה לעיתונות כל פעם שהוא מקיים יחסי מין.
12 במאי 2011 בשעה 00:53
זה באמת היה מרתק לקריאה, תודה.
בתור מי שכן יצא לה קצת לשוחח עם גברים "כמוני כמוך" על ביקור אצל נערות ליווי וזונות – מה שכתבת מאוד התחבר לי עם העובדה שהם תמיד מאמינים בכל ליבם שהילדה/נערה/אישה שמולם עושה את מה שהיא עושה מתוך רצון מלא ואפילו הנאה. השדרוג של קלישאת ג'וליה רוברטס – "מה, היא בסה"כ סטודנטית כוסית שאוהבת סקס ורוצה לעשות כסף מעולה".
כנראה שביחסים בין אנשים, איזה שלא יהיו, אנחנו תמיד מספרים לעצמנו סיפורים כדי שיתאימו לפנטזיות שלנו וישקיטו את המצפון.
12 במאי 2011 בשעה 11:01
פוסט מרתק ומבאס לקריאה, ואף יותר העדויות בכתבה.
בכותרת ולאורך הפוסט מוצגת הדיכוטומיה של קומודיטי-אידיאל או פנטזיה.
הזכיר לי את ״דולהאוס״ הכושלת שניסתה להציג משל לתעשיית המין בו ״בובות״, גברים ונשים מציעים את עצמם להשתלת אישיות המותאמת לחלוטין לצרכי הלקוח ולאחר ההיקשרות עוברים מחיקת זיכרון, מושתלת בהם האישיות האידיאלית של לקוח נוסף, וכן הלאה.
לסדרה המשל די התפקשש אבל היו לה הבלחות שהראו את הבדידות האיומה של הבובות והלקוחות, אנשים שהפנטזיה שלהם בקשר לחיים ואהבה התרסקה מתישהו.
במציאות, למרות הבדידות של מי שפנטזיה התרסקה לו למול המציאות נותר הפשע שיש לאכוף, וחזק, של מי שנותן כסף למי שאין לה את הבחירה לסרב ומוחק אותה כדי להטביע בה אישיות כרצונו.
הבעייה היא שזה לא נתפש כפשע, לא מבחינה נורמטיבית ולא מבחינה חוקית. שידול לזנות, קרי, העמידה בכביש עצמה, היא הדבר היחידי שאינו חוקי. זהו גם נושא שהמשטרה, פרנקלי, לא שמה עליו זין. כתבתי על זה בפוסט הקודם – ויש לי הרגשה שאכתוב עליו שוב בקרוב.
מה שאמרת לגבי ההגדרה כפשע הפתיע אותי.
שאלתי את ידידי, עורכדיני אנונימי שאמר שאמנם מבחינת החוק ניתן להעניש לקוח באשמת שידול למעשה זנות, אבל התשתית הראייתית שדרושה להרשעת לקוח היא מורכבת יותר מאשר "היא עמדה בכביש".
כמו במקרה של הגבר עם הספה בבורסה או הסוחרים בתחנה השוטרים מתמקדים בעבודה פשוטה כדי להציג מימדי אכיפה מרשימים.
גם יתכן, שכמו שאמרת מאחר וזה לא נתפס כפשע, השוטרים פחות מעוניינים להכביד על המשדלים, ואולי באמת הכל על הזין שלהם.
מאחר ובשביל להרשיע סרסור הפרקליטות שרוצה לשמור על 98% הרשעה לא תסכים לתבוע בלי עדה (שלא תהיה) ובשביל לקוח בדר"כ יש צורך ב"עוקץ" שמסכן שוטרת בשביל מעט תוצאות יחסית שעיקר האכיפה תיפול על העובדות.
בשביל שינוי אמיתי בחיים של נשים כאלו צריך שחרא יפסיק להתגלגל למטה בפירמידה חברתית, שזה גדול יותר מאכיפה או נורמות אבל מצריך את שניהם.
קיפ און פוסטינג אין ד'ה פרי וורלד, וזה.
12 במאי 2011 בשעה 12:50
מאוד מסכימה עם צוף.
הגברים מהפורום נשמעים כמו נשמות שבורות, כמהים למגע אנושי אבל פוחדים, או שלא יודעים איך להשיג אותו. בלית ברירה הם בונים לעצמם פנטזיה ומלבישים אותה על נשמה שבורה אחרת.
כי כן, אני מאמינה שהיו כמה וכמה שבחרו להיות זונות (בדיוק כמו שהיו כמה אנשים שבחרו לבצע מעשי פשע, או לצרוך סמים), אבל מה שקרה עם הזמן, זה שהסדק שהיה בהן נפרץ לקרע ענקי, שאין להן האפשרות לאחות אותו בעצמן.
12 בספטמבר 2011 בשעה 12:02
מרתק. לא ידעתי על קיומו של האתר הזה.
יש משהו שמפריע לי הרבה פעמים בשיח הזה, על זנות. אני מתעסק בו כבר כמה שנים, ופגשתי כמה זונות, וזונות לשעבר, וחוקרות שעוסקות בתחום, והדבר הזה ממשיך להעסיק אותי.
נדמה לי שכשאנחנו מדברים על עבודות אחרות (כמו הפעלת קופה) אנחנו מניחים הנחה עגומה אבל נכונה, שיש לבני אדם טווח ברירות — הם יכולים לבחור בעיסוק הזה, או לבחור משהו אחר. יש אנשים שלהם הטווח גדול יותר, ואחרים, שלהם הטווח קטן יותר, אבל רק לעבדים אין טווח שפרוס כמניפה כלל, אלא רק צינור. רק מעטים מובלים לתעסוקה בלי שום אקט של בחירה.
נשים עניות הן בהחלט מהסוג שלא יש פחות בחירה מלאחרים. שוק העבודה לא מותאם לאמהות, נשים מוטרדות מינית במקום העבודה שלהן, ובגלל נורמות חברתיות רבות יש פחות השכלה בקרב פלח האוכלוסיה הזה, שמקשה על מינוף תעסוקתי.
אבל לומר שאין להן שום בחירה?
זה מקביל בעיניי לאמירה שיש להן את כל טווח הבחירה של גבר אשכנזי אמיד.
זה גם לוקח מהייצוג החברתי שלהן את מעט הכוח שעוד נותר להן. וזה גם פנטזיה, של אוכלוסיה שונה מלקוחות תעשיית המין, אבל עדיין פנטזיה, כי היא מפילה על נשים ביוגרפיה ואישיות, בלי לשאול אותן לדעתן.
בשורה התחתונה, אולי גם בזה יש עוול.
10 | עצרו את הסחר באיברי מין | בחדשות | סלונה
23 בינואר 2012 בשעה 15:47
[...] >> אשה יפה במאה שקל לשלושים דקות [...]
23 במרץ 2012 בשעה 06:45
אם את רוצה להיות ממש נוכחת בשיחות בין עובדות בתעשית המין (במקרה הזה חשפניות) ולקוחותיהן, מקום טוב ללכת אליו זה ypmate.com . כדי לראות את ה"הופעות" צריך לשלם, אבל על התענוג הזה אני מניח שאת יכולה לוותר. מבלי להרשם, אפשר לראות את שיחות הוידאו לפני שה"הופעה" מתחילה. אני ממליץ במיוחד על אלה שמסומנים ב- "Gold Show" . לדעתי מחכים באתר הזה כמה וכמה דוקטורטים.
23 במרץ 2012 בשעה 07:18
ואולי כדאי להוסיף הערה מובנת מאליה, לא לבעלי קיבה עדינה. האתר הזה הוא ממש יותר גרוע מנרג או טמקא מבחינת היחס לנשים.
12 במאי 2011 בשעה 00:35
מרתק. מבט גברי על מה שאת מציגה: הציטטות שאת מביאה הן כמעט מכמירות לב. הן משקפות יותר מהכל צורך באהבה ובאינטימיות.