בעקבות ירידה במספר הבנות העובדות מורגש
היטב כי בחודשים האחרונים מספר הרכבים
בהר ציון ירד משמעותית,כך גם ביקוריי
שהפכו להיות פחותים ומושכלים יותר.
לא פעם שאלתי את עצמי כמה ניתן עוד להמשיך
ולהתמיד בחיפושים ריקים מתוכן ופעם אחרי
פעם להתאכזב !?, הרי בסופו של דבר יהיו
רגעים בהם ימצא האדם לעצמו עיסוקים אחרים.
את נסיעתי המי יודע כמה התחלתי בהר ציון
כשנכנסתי אליו מקיבוץ גלויות, תחנת האוטובוס
השוממה אילצה אותי להמשיך הלאה תוך
התבוננות על צד שמאל ולהבחין בשני קוקסינלים.
בתחנת האוטובוס הקבועה,לא רחוק מאותם
קוקסינלים,אני קולט את שילה ההודית והיא עם
קפוצ'ון לראשה,בהמשך אני רואה את אותה
סיון כשעליה אותו מעיל חום המאפיין אותה.
פרסה ברמזור ודרכי לבנק לאומי,רצוי
וכדאי שאתארגן על מזומן על מנת שאהיה מוכן
לבלתי ידוע שאינו צפוי.
קצת אחרי תחנת האוטובוס הצמודה לגן אני
מבחין בבחורה לבושה חולצה שחורה ומכנסי ג'ינס
כשהיא אוחזת תיק בצבע אדום,רוסיה כבת 30
בשם נטלי מציעה שנתייחד תמורת מאה שקלים.
מבחינתי,כל בחורה רזה בעלת שיער שטני
ארוך וגובה 1.65 ראויה,כך שנטלי נראית לגמרי סבבה
ועונה על הצפיות הקפדניות שלי,חבל רק
שהאף הגדול והנשרי שלה מכער את פרצופה,
לפחות בזכותו נזכרתי שכנראה ופגשתי בה בעבר
הרחוק.
כשעברנו לאחור הורידה נטלי את הג'ינס
והתחתונים והתחילה במציצה חשופה ממוצעת וסבירה
תוך שאני מלטף את ישנה הרזה, חולצתה
הורמה מעלה עד לצוואר בעת שנשכבה וחדרתי אליה,
כך יכולתי להבחין בזוג שדייה הקטנות
ובפטמות המזמינות ללקק ולמצוץ אותן ללא כל התנגדות.
גם לנשיקות בשפתיה לא התנגדה ובזמן
המשגל השתדלה להזיז את האגן כך שייתן קונטרה
בזמן החדירה.
ישנם חיפושים המסתיימים בקול ענות חלושה
וישנם מציאות המפיחים אושר ותקווה
גדולה...
